סדרת המומחים›נדל״ן וקרקעות
"בתוך העבודה מתגלה השקט": ניצן נבו מחזיר את הישראלים לאדמה ביבנאל
לאחר שאושפז בתקופת הקורונה וחיפש עוגן, הקים ניצן נבו את "הארץ הטובה" ביבנאל. כעת הוא מסביר איך רכישת רבע דונם בטאבו מאפשרת להקים בוסתן מניב, כיצד עבודת כפיים מרפאת את הנפש ממסכים, ולמה דווקא התמודדות עם צווי הריסה ופקחים מחזקת את הדרך.
כולנו רצים במרוץ הדיגיטלי, בוהים במסכים וחולמים על חופש פסיבי, אך בפועל מתרחקים מהפשטות ומאבדים את החיוניות. הרגע שבו אחזתי במעדר וניכשתי עשבים בשטח של ניצן נבו ביבנאל, המחיש את הפער: אחרי שתי דקות הופיע שפשוף על ידיי העדינות, אך במקביל הגוף הפשיר והלב התמלא בשמחה טהורה שלא חוויתי שנים מול המחשב.
ניצן נבו, מייסד "הארץ הטובה", החל את דרכו מחיפוש רוחני אחר משמעות, ורכש לפני שנים חלקת אדמה מבלי לתכנן מראש. בתקופת הקורונה החליט להפוך אותה למפלט חי. כיום הוא מנגיש קרקעות חקלאיות פרטיות בטאבו באזור יבנאל, ומלווה ישראלים שמקימים בוסתנים, מתחמים קהילתיים ופינות מרפא המבוססות על עמל כפיים, קיימות וחיבור שורשי לאדמת הארץ.
יותר ויותר ישראלים מבינים כיום שהחלום על חלקת אדמה אינו שמור רק לחוואים בפורטוגל או ביוון, ושקרקע חקלאית אינה בהכרח ספקולציית נדל״ן עמומה. המגמה משתנה מצרכנות פסיבית של שקט לעשייה יצרנית ומחברת. אנשים בוחרים לרכוש פיסת אדמה פרטית בגליל, להקים בוסתן ולבנות קהילה תומכת שמציעה עוגן אמיתי מול הלחץ והניכור של העולם המודרני.
העולם המודרני מציע לנו נוחות אינסופית, אבל נראה שאנשים סביבנו חווים ניתוק וחיפוש מתמיד אחר עוגן. איך התחיל אצלך החיבור הזה לקרקע?
"הכול התחיל מחיפוש אישי אחר משמעות ואמת, לימוד יהדות וקבלה. באחד הימים הבנתי שאני פשוט חייב קרקע בארץ ישראל, וקניתי חלקה ביבנאל מבלי שידעתי בדיוק מה אעשה איתה. המפנה האמיתי התרחש בסגר השלישי של הקורונה, כשהייתי מאושפז בבית חולים בראש השנה".
"פתאום נפל לי אסימון עמוק: העולם המערבי חולה וממסך, אנשים הולכים לאיבוד מול המסכים ומחפשים מקום מפלט. הבנתי שיש לי פיסת אדמה, ושאם זה מה שיש - עם זה צריך לפעול. מיד עם השחרור הבאתי מודד, גידרתי, חיברתי מים ומערכת סולארית, והתחלתי לבנות פינה של חופש ופשטות תוך כדי תנועה".
התרבות של היום מקדשת תמונות אינסטגרם של בטלה, חופשות קוקטיילים והכנסה פסיבית. אתה טוען דווקא שהאושר נמצא בעבודה פיזית מאומצת. מאיפה התפיסה הזו מגיעה?
"לבני אדם יש באג מובנה שנמשך לנוצץ ולפנטזיה של חוסר מעש, אבל בפועל, לשבת בחוף הים בלי לעשות כלום הופך מהר מאוד לשעמום וריקנות. גם כשמתבוננים בסיפור גן עדן, אלוהים הניח שם את האדם 'לעובדה ולשומרה' - העבודה היא חלק מהותי מהקיום".
"כשאדם יושב כל היום מול מסך מחשב, העולם שלו הופך לדו-ממדי והוא מאבד את הריח, המגע והחושים. דווקא בתוך העשייה הפיזית, כשאתה לוקח פטיש, עודר או נוטע עץ, מתרחש תהליך של איפוס וריפוי לנפש. החוויה של יצירה ועמל מחזירה אותנו לקצב הנכון של החיים, ושם בדיוק מתגלה השקט הפנימי שכולם מחפשים".
“אם אתה מול המחשב, אתה עם כיסא מול מסך. איפה הריח? איפה הרוח? איפה הראייה? אמנם השכל עובד, אבל אתה מאבד פה דברים מהותיים מהמהות שלך.”
אם כך, למה לא ליישם את החלום הזה במקומות כמו פורטוגל או יוון, שבהם קרקעות כפריות זולות ונגישות בהרבה?
"בחו״ל זה אולי זול יותר והממשלות לפעמים מסבסדות חקלאים, אבל כאן זה הבית שלנו. מעבר לחיבור הבסיסי של כל אדם לאדמה, יש כאן רובד לאומי ושורשי עמוק ששייך לארץ ישראל. כדי לממש את הייעוד שלנו, אנחנו צריכים את המקום הזה בדיוק כמו שטייס זקוק למטוס כדי להמריא".
"עם זאת, חשוב להבין שזה לא מתאים לכל אחד. אם אדם מחזיק בראש צרכני ומחפש מוצר מוגמר ונוצץ, עדיף לו לנסוע לפורטוגל. כאן נדרש ראש יצרני עם רוח חלוצית, נכונות להתמודד עם אתגרים ורצון לפרוץ דרך. הסיפוק האמיתי מגיע כשאתה בונה משהו מאפס ולא קונה פתרון אינסטנט".
בשלושת הימים שבהם שהיתי בשטח ביבנאל, הרגשתי את הפער הזה על בשרי. כשהתקלחתי במקלחת השדה שניצן בנה בין עצי הלימון, תחת כיפת השמיים כשאני יכול פשוט לקטוף פרי תוך כדי זרימת המים, הבנתי בדיוק לאיזה שקט הוא מכוון.
בוא נדבר על המודל המעשי. כשאנשים שומעים על רכישת חלקת אדמה, מה הם בעצם מקבלים ומה האפשרויות שעומדות בפניהם?
"מדובר באדמות חקלאיות פרטיות בטאבו באזור בקעת יבנאל. בעבר היה נהוג למכור שטחים גדולים של דונם ומעלה, אבל כדי לאפשר ליותר אנשים לקחת חלק, הנגשנו אפשרות לרכישת רבע דונם, כולל ליווי משפטי ושיווק. אפשר כמובן לרכוש גם חצי דונם או דונם, ומקבלים שטח גולמי שבו כל אחד מגשים את החלום שלו".
"אנשים מקימים כאן בוסתנים, שותלים עצי פרי, מציבים פינות ישיבה או מקימים סוכת צל ודשא שמתאימים למפגשים סביב המדורה. הרעיון הוא לתת לאדם חלקת אלוהים קטנה משלו שהוא יכול לטפח, בדיוק כמו שכל דירה צריכה מרפסת".
לקרקע חקלאית יצא שם של תחום בעייתי, רווי הבטחות סרק וחשש תמידי מקנסות ומפקחים. איך מתמודדים עם המחסום הזה?
"החשש מובן לחלוטין כי השוק מוצף בספקולציות נדל״ן ובאנשים שמחפשים רווח מהיר. כאן לא מדובר בהפשרה למגורים או בנייה של וילות מבטון, אלא בחקלאות, בנטיעות ובמרחב פתוח. כשמישהו מנסה לצקת בטון ביום אחד הוא מושך אליו את רשויות הפיקוח, ולכן העבודה צריכה להיעשות בהדרגה, ביושר ובשיטת 'פרה-פרה'".
"אני לא מנסה לייפות את המציאות - גם לי יצא להתמודד עם צווי הריסה על מבנים, וכשהיה צריך לפרק פירקתי בעצמי והמשכתי לטעת. כשפועלים בצניעות ומתוך חיבור אמיתי לאדמה ולא מתוך חמדנות, המערכת מתרגלת לנוכחות החקלאית, והחששות הופכים להרבה פחות דרמטיים ממה שמדמיינים".
איזה סוג של אנשים מגיע אליך בפועל? מי האנשים שבוחרים לקחת שטח כזה ולעבוד בו?
"מגיעים אנשים מגוונים לחלוטין, וזה היופי. יש למשל בחור צעיר בן 29 שהיו לו בדיוק 50 אלף שקלים, החליט ליישם את ההון שלו, וכיום הוא מגדל פה חומוס. יש פנסיונר שהקים בוסתן הדרים של דונם, מגיע בבוקר, שותה קפה מול הריח המשכר של הפריחה ומוצא שקט אחרי חיים סוערים".
"ויש זוגות כמו ליאורה ועופר, שמגיעים מבאר שבע פעם בשבועיים לנסיעה של שלוש שעות, נטעו בוסתן עשיר וכרם של שלושים גפנים, ובנו אמפי קטן שבו הם שרים ומארחים עשרות חברים. המשותף לכולם הוא שהם לא הגיעו לעשות ביזנס, אלא לייצר משהו שיישאר לדורות הבאים, לילדים ולנכדים, ולהרגיש שייכות אמיתית לאדמה".
הזכרת במהלך השיחה את א״ד גורדון ואת הרעיון של שירות למשהו שגדול מאיתנו. איך זה מתחבר לקהילתיות שנוצרת כאן?
"א״ד גורדון חידש את מושג החוויה מלשון הוויה, והדגיש שרק דרך התנסות ומגע ישיר בטבע אפשר להתחבר לאמת. כשאנחנו יושבים סביב המדורה, מבשלים יחד ושותלים עצים במשותף, נוצרת קהילה מרפאת שתומכת ומעודדת צמיחה הדדית".
"על פי חוקי הפיזיקה, הנטייה הטבעית של העולם היא להתפרק ולהתפצל, וכדי לייצר חיבור בין בני אדם נדרשים מודעות ומאמץ מתמיד. המילה 'כהן' פירושה שירות, ובדומה לכך גם הסמוראי ביפן היה משרת את האדון מתוך התבטלות. כשאדם מבין שהוא שותף למשהו גדול ממנו ושומר על פיסת ארץ למען הכלל, הוא מפסיק לפחד ופועל מתוך הגנה פנימית עמוקה".
כשאתה מסתכל קדימה על בקעת יבנאל ועל הפרויקט של "הארץ הטובה", מה החזון שלך לשנים הבאות?
"החזון שלי הוא פשוט מאוד: להמשיך לעבוד. אני לא מאמין בהצהרות גדולות על חזון עתידי מנותק, אלא בעשייה יומיומית שממנה הדברים צומחים מאליהם. הבורא נתן לכל אחד מאיתנו את היכולת לברוא מציאות חדשה, וזה מתחיל מהרגע שבו אתה מקיף חלקה בעצים ומביא את הפנימיות שלך לידי ביטוי בעולם הגשמי".
"ככל שיותר אנשים יבחרו לצאת מהמסכים, יגיעו לאדמה, יחברו מים, יטעו בוסתנים ויתחברו זה לזה, תיווצר כאן רפואה אמיתית לגוף, לנפש ולחברה כולה. זה לא תמיד קל, אבל כשרואים את הלבבות שנפתחים ואת האנשים שפורחים פה, ברור לי לגמרי שהדרך הזאת פשוטה, מדויקת ונכונה".
אם גם אתם מרגישים את הצורך להתרחק מהרעש הדיגיטלי, לנשום עמוק מול הנוף הגלילי ולהחזיק בחלקת אדמה פרטית בטאבו משלכם, זה הזמן לבדוק את ההיתכנות מקרוב. כל שבוע ניצן נבו יוצא עם קבוצה לסיור היכרות בשטחים החקלאיים של בקעת יבנאל, ומארח בשטח שלו כדי שתראו מה הוא עשה בו. מי שרוצה להצטרף לסיור מוזמן להצטרף לקבוצת הוואטסאפ, ושם ניצן מעדכן מתי הסיור הקרוב.
על הכתבה כתבה זו נבנתה מראיון עומק מוקלט ומתמלול מלא. כל מה שמיוחס לו כאן נאמר בראיון. לא כל מי שמבקש נכנס לסדרה: מי שנמצא כאן, אני חותם עליו.
